ביה"ד לעבודה: פיטורי עובדת שילדה נעשו בניגוד לדין

רקע כללי

1.                  1.                  התובעת הועסקה בנתבעת החל משנת 95'.

ביום 04.07.04 ילדה התובעת את בתה הבכורה ויצאה לחופשת לידה אשר הסתיימה ביום 22.09.04 (להלן: "חופשת הלידה הראשונה").

התובעת האריכה את חופשת הלידה עד ליום 30.11.04. חופשה מוארכת זו  אושרה לה על ידי מנכ"ל הנתבעת מר בנימין אילן (להלן: "בני") כחל"ת. 

2.         עם סיום החל"ת ביקשה התובעת לשוב לעבודתה. התובעת נתבקשה על ידי בני לצאת לחופשה בתשלום ע"ח ימי החופש שנצברו לזכותה.

3.         עם תום ימי החופש, בראשית חודש 1/05, התקיימה פגישה בה הודיע בני לתובעת על פיטוריה.

במעמד זה נכחו התובעת, בני וכן הגב' קטי פרץ, מנהלת החשבונות בנתבעת (להלן: "קטי"). התובעת הודיעה לבני כי היא בהריון ובני חזר בו מפיטוריה, אם כי התובעת נדרשה שלא להתייצב לעבודה עד להחלטת הממונה על עבודת נשים בעניינה.

4.         בסמוך לאחר הפגישה, ביום 6/1/05, פנתה הנתבעת לממונה על עבודת נשים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בבקשה להתיר את פיטוריה של התובעת חרף הריונה.

ביום 28.03.05  ניתנה החלטת הממונה אשר קבעה כי אינה מתירה את פיטורי התובעת.

עד למתן החלטה בבקשה לא חזרה התובעת לעבודתה ואולם קיבלה שכר מהנתבעת.

הנתבעת לא ערערה על החלטת הממונה, אולם, גם לאחריה, לא החזירה את התובעת לעבודה.

5.         לאחר קבלת החלטת הממונה ביקשה התובעת לשוב לעבודתה ואולם, שוב, הורתה לה  הנתבעת להישאר בבית תוך תשלום שכרה, כאשר חלקם של הימים יהיו על חשבון ימי חופשתה הצבורה לשנת 2005.

6.         ביום 25.07.05 ילדה התובעת את ילדה השני. חופשה הלידה הסתיימה ביום 16.10.05.

ביום 31.10.05 קיבלה התובעת מכתב פיטורים המודיע לה על הפסקת עבודתה החל מאותו יום. לתובעת שולמה תמורת הודעה מוקדמת.

7.         התובעת טוענת, כי במשך כל תקופת עבודתה ביצעה את עבודתה לשביעות רצונם של הממונים עליה ובמסירות אין קץ, תוך שזכתה להערכתם.

לטענתה, מערכת היחסים בינה ובין בני הייתה תקינה ואף עלתה בגדר יחסי חברות.

            לטענת התובעת, לאחר שילדה את בתה הבכורה השתנה יחסו של בני כלפיה עד בלי היכר וזאת אף הסיבה שבחר לפטרה. פיטוריה נובעים על כן מאפליה פסולה ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

8.         לטענת התובעת שכרה הקובע לצורך חישוב זכויותיה הוא 4,879 ש"ח.

לטענתה, הנתבעת לא שילמה לה את מלוא ימי החופשה להם היא זכאית ע"פ דין וכן לא שילמה לה עבור שעות נוספות בהן עבדה.